תהליך המיכון החקלאי בסין בשנות ה-50 לא היה רק תהליך של "הולכת טכנולוגיה לכפר"מבוסס בעיקר על מכונות חקלאיות, אך גם תהליך של שינוי החשיבה המסורתית של החקלאים, עיצוב חקלאים חדשים התואמים את המיכון החקלאי, והשלמת הסוציאליזציה האידיאולוגית של "חשיבה ללכת לכפר".
בפרקטיקה של מיכון חקלאי, מטמיעה המדינה את עיצובם של חקלאים חדשים בייצור החקלאי ובחיי החקלאים, על מנת לשלב תפיסות אידיאולוגיות של חקלאים, לחזק את התודעה הקולקטיבית שלהם, לעורר את הסובייקטיביות שלהם, ולטפח את המושגים המדעיים והטכנולוגיים שלהם, ובכך לעצב חקלאים חדשים סוציאליסטיים בעלי תרבות תודעתית, טכנולוגית וחברתית.
רקע של מיכון חקלאי בסין (1950-1960)
נקודת התחלה נמוכה ובסיס תעשייתי חלש: בימים הראשונים של ייסוד סין החדשה, המיכון החקלאי כמעט התחיל מאפס. באותה תקופה, סין עדיין לא הייתה מסוגלת לייצר מכונות חקלאיות בעצמה והסתמכה על מכונות וציוד חקלאיים שסיפקה ברית המועצות כנקודת מוצא טכנולוגית.
מונע על ידי אסטרטגיה לאומית: מיכון חקלאי נכלל בבניית המודרניזציה הסוציאליסטית הכוללת. מאו דזה-דונג הציע במפורש ב-1959 שהמוצא הבסיסי לחקלאות טמון במיכון, העלאתה לרצון המדינה.
ערבות מוסדית: שיתוף פעולה וקולקטיביזציה: באמצעות תנועת השיתופיות החקלאית (מאמצע שנות ה-50) ומערכת הקומונה העממית (אחרי 1958), הוקמה קרן ארגונית חברתית למשאבים ריכוזיים והקצאה אחידה של עבודה ומכונות חקלאיות.
נתיב טכני: "שילוב של קרקע ואוקיינוס": תוך הצגת טכנולוגיית מכונות חקלאיות סובייטיות, עודדו חדשנות הכלים חקלאיים המונית, ויוצרים מודל קידום של "אדמה כעמוד התווך והשילוב של קרקע ואוקיינוס".
הדגשת משאבי אנוש ושינוי אידיאולוגי כאחד: שימת דגש על עיצוב סוג חדש של חקלאים בעלי תרבות, טכנולוגיה ותודעה סוציאליסטית, ושילוב מיכון עם בנייה אידיאולוגית.
תוצאות ראשוניות: עד 1960, צפון מזרח סין ואזורים אחרים השיגו חקלאות בסיוע טרקטור, זריעה ממוכנת ודיש. לדוגמה, מספר הטרקטורים בקומונה של Xingnong, במחוז Baiquan, במחוז היילונגג'יאנג גדל מ-118 ל-300.
לתהליך היסטורי זה יש משמעות היסטורית חשובה לחיזוק ההנחיה החיובית של הטכנולוגיה החקלאית המודרנית על החשיבה של החקלאים במהלך תקופת תכנית החומש ה-14, כמו גם לטיפוח חקלאים מקצועיים חדשים.
